פסק-דין בתיק ת"א 3882-04-09

1.         התובע, יליד 9.1.64, תושב דבוריה, נפגע בתאונת דרכים (שהוכרה גם כתאונת עבודה) ביום 6.4.06, והנתבעת מס' 2, קרנית, חייבת בפיצוייו על פי הוראות חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

2.         נסיבות התאונה מתוארות בהחלטתי מיום 28.12.10, ובאשר לגורם המפצה חלה החלטת בית המשפט העליון ברע"א 883/11 מיום 22.5.11.

3.         פגיעתו של התובע בתאונה הייתה קשה. נגרמה פגיעה רב מערכתית הכוללת חבלת ראש. מדו"ח ניידת מגן דוד אדום שהגיעה לזירת התאונה (נספח ג' לכתב התביעה) עולה כי מצבו של התובע סמוך לתאונה היה "קריטי". הוא הובהל לבית החולים בילינסון כשהוא מחוסר הכרה ומונשם (נספח ב' לתצהיר עדותו הראשית של התובע - ת/5). תחילה אושפז התובע במחלקה לטיפול נמרץ של בית החולים. ביום 8.4.06 הועבר למחלקה הכירורגית, עד ששוחרר ביום 16.4.06. פגיעותיו הקשות משתקפות, בין היתר, מן המתואר במכתב השחרור של בית החולים בילינסון (נספח ד' לתצהיר עדותו הראשית של התובע - ת/5), ולהלן עיקרן: CT בטן וחזה הדגים שברים וחזה-אויר משמאל. הוכנס נקז; שברים באורביטה וזיגומה מימין. בוצע קיבוע של שבר בזיגומה ונתפרו החתכים; שבר ברדיוס דיסטאלי שעבר קיבוע חיצוני; שבר בהומרוס משמאל שעבר קיבוע פנימי; סדקים ללא תזוזה בקורטקס קדמי, וכו'. הוא שוחרר מבית החולים כשהוא במצב כללי טוב, משביע רצון "יציב המודינמית ונשימתית, מתהלך בחופשיות, ירידה בכאבים" עם המלצות טיפוליות.

            בין התאריכים 26.10.06 ו- 28.10.06 היה התובע מאושפז שוב בבית החולים בילינסון לצורך ניתוח השתלת עצם עקב אי חיבור של השבר בזרוע שמאל עם מסמר תוך לשדי (נספח ו' לתצהיר עדותו הראשית של התובע - ת/5). סך הכל אושפז התובע עקב התאונה משך 14 ימים.

4.         המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה וקבע את נכויותיו של התובע. תחילה ועד ליום 31.12.08 נקבעו נכויות זמניות. החל מיום 1.1.09 נקבעה נכות רפואית יציבה בשיעור של 66.54% על פי הפירוט הבא: 40% בגין קשיון לא נוח של שורש כף יד ימין לפי סעיף 41(10)ג של תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגות נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: המבחנים); 15% בגין הגבלה בכיפוף מרפק ימין לפי סעיף 41(7)אIII של המבחנים; 10% בגין הפגיעה בכתף שמאל - השפעה קלה על כושר התפקוד והפעולה הכללי לפי סעיף 35(1)ב של המבחנים; 10% בגין צלקת מכערת והשקע בפנים לפי סעיף 75(2)ב של המבחנים; 10% בגין פגימה קלה בעצבי המוח לפי סעיף 29(5)אI של המבחנים; 10% בגין פגיעות קוגניטיביות וקושי בהתמודדות בעקבות פגיעת ראש לפי סעיף 34ב של המבחנים; 0% בגין ליקויים בכושר הראייה לפי סעיף 52(1)א(2) של המבחנים. לאחר הפעלת תקנה 15 במלואה הועמדה הנכות בשיעור של 98%.

            הנכות המחייבת היא בשיעור של 66.54%.

5.         מחלקת השיקום של המוסד לביטוח לאומי הפנתה את התובע למרכז אבחון הכשרה ושקום מקצועי נצרת (להלן: "המרכז"). האבחון נערך בימים 27-28.1.10 ובסמוך לאחר מכן הוצא דו"ח אבחון מקצועי-תעסוקתי (ת/3). וועדת האבחון סיכמה כי התובע "ממוקד במצבו הבריאותי וטעון רגשית, מעוניין בשינוי אולם חסר כיוון כלשהי (צ"ל: כלשהו). מתאבל על העבר ועל כך שנשלל ממנו רשיון נהג משאית." הוא נמצא במצוקה רגשית על רקע מצבו הבריאות עקב התאונה ומתקשה לנהל חיים מלאים. במהלך האבחון נראה התובע "טעון רגשית ונוטה להתפרץ, רגיש מאוד, שיתף פעולה וביצע המוטל עליו" למרות שהביע מידה מסוימת של זלזול. עת ביצע מטלותיו הוא עבד לרוב בריכוז ולעיתים נראה קל להסחת דעת. הוא הפגין סף תסכול סביר אך נראה חסר סבלנות. עוד נכתב בסיכום האבחון כי התובע "מפגין מידה ניכרת של חרדה במפגש עם דרישות האבחון, מהסס וחסר ביטחון, נוטה לאימפולסיביות ואגרסיביות עם מעט קשיי התארגנות." אשר לתהליך השיקום התובע גילה מוטיבציה מילולית, אך הוועדה התרשמה כי הוא "לא נראה מתכוון באמת להשתלב בתהליך שיקום כלשהו מאחר והוא ממוקד במצבו הבריאותי ... נראה נוטה לוותר מהר ולא מספיק מסוגל להתמיד. הוא חווה חוסר אונים רב ובמצבים רבים מתקשה להתמודד עם המציאות באופן ישיר עקב תחושת חוסר סיפוק מהסביבה ונטייה לדיפרסיה."

            בהתאם לתוצאות המבחנים השונים שנערכו לתובע במסגרת האבחון ובהיותו ממוקד במצבו הבריאותי וטעון רגשית הומלץ תחילה על שילובו בתוכנית טרום שיקומית להקניית הרגלי עבודה ו/או בתוכנית השלמת השכלה המיועדת להעצמה אישית, גיבוש תחום תעסוקתי מוגדר והכנתו בחזרה לשוק העבודה. אחר כך יוכל התובע להשתלב בהכשרות שונות. כן צוינו תחומי העיסוק האפשריים בהם יוכל התובע להשתלב לאחר הכנה ו/או הכשרה מתאימה: טכנאי ציוד מזגנים, צורפות, תיקון מזוודות ונעליים, סדרן בתחנת מוניות/אוטובוסים, נהג מלגזה ועיסוק בתחום ניהול מערכות אחזקה במוסדות ומשרדים.  

בהתאם להמלצות האבחון התובע נקלט במרכז ביום 1.3.10 בתוכנית "מכינה טכנולוגית", אך "מהיום הראשון הנ"ל גילה מוטיבציה נמוכה לתוכנית" ובמשך חודש שלם נכח רק בשלושה ימים. היעדרויותיו מיתר ימי השיקום היו ללא הודעה. על כן, הוחלט לסיים את השתלבותו בתוכנית (מכתב המרכז מיום 5.4.10 - נ/4).

6.         עובר לתאונה הועסק התובע בהובלות כנהג משאית. קודם לכן עסק בעבודות כפיים. השכלתו מתמצית ב-10 שנות לימוד. הוא העיד על עצמו כי היה תלמיד חלש, בינוני (עמ' 53 לפרוטוקול). לאחר התאונה ומסיבות אורטופדיות פסל משרד התחבורה את התובע מהחזיק רישיון נהיגה C + C1 (מסחרי ומשא כבד). עם זאת, יכול התובע להמשיך ולנהוג ברכב פרטי, אוטומטי, בעל הגה כוח וגולה בגלגל ההגה (נספח י"ד לתצהיר עדותו הראשית של התובע - ת/5). ואכן, התובע מחזיק ברשותו כיום רכב בו הוא נוהג בעצמו (עדות אשת התובע בעמ' 50 לפרוטוקול).   

            מעדותו של התובע (שאמינותו ומהימנותו מסופקים מאוד בעיני) התרשמתי כי יכולת התמצאותו דלה, אפשרויות השיקום לגביו והסיכוי למציאת תעסוקה נראים לי קלושים. לטענת בא כוח התובע, הפגיעות שנגרמו לתובע בתאונה הביאו לאובדן מלא של כושר העבודה וההשתכרות. לעמדת קרנית יש לקחת בחשבון כי חלק מן הנכויות אינן פונקציונאליות ועל כן מתאים להעריך אובדן כושר עבודה בשיעור של 50%.

בעניין זה יש להביא בחשבון גם את עדותו של החוקר מטעם קרנית (נ/6 - תצהיר עדותו הראשית + עמ' 55 לפרוטוקול) לפיה שעה שביקר בסמוך לביתו של התובע היה זה עסוק, יחד עם שניים נוספים, בהרכבת חלון חדר בטיחות בבית דודו.

הערכתי היא כי התאונה גרעה מהתובע כשלושה רבעים מכושר השתכרותו. כן, אתחשב בתקופה הסמוכה לתאונה, בניתוח הנוסף שעבר ובתקופת השיקום לה היה זקוק התובע על מנת שיהיה כשיר לחזור ולעבוד, גם אם באופן חלקי ומצומצם. 

7.         לטענת בא כוח התובע היה התובע עובר לתאונה בעל יכולת השתכרות בסכום המגיע כדי 7,000 ש"ח לחודש ובעתיד אף היה משתכר יותר, כדי 8,500 ש"ח לחודש. עמדת קרנית היא כי ראוי להעריך את כושר השתכרותו של התובע עובר לתאונה לפי סכום של 3,456 ש"ח לחודש ולגבי העתיד על סכום התואם את שכר המינימום במשק - 4,100 ש"ח לחודש.

            נראה לי כי המציאות, כפי שהוכחה בפני, תואמת במידה רבה את עמדת קרנית בנקודה זאת. במועד התאונה היה התובע כבן 42 שנה. עברו התעסוקתי לא היה רציף כלל וכלל ודי במבט חטוף בדו"ח רציפות בעבודה של המוסד לביטוח לאומי (נ/2) כדי ללמד על כך. גם השכר שהרוויח התובע בהתאם לאותו הדו"ח בשנים/בחודשים בהם עבד למחייתו היה נמוך. לתובע לא היה הסבר המניח את הדעת בכל הנוגע לעברו התעסוקתי, ועת נשאל הוא בחקירתו הנגדית מדוע הפסיק לעבוד אצל מעבידיו השונים לאחר תקופות קצרות יחסית פרט הוא סיבות מסיבות שונות. כך לדוגמא: "איני זוכר", "לא יודע למה הפסקתי לעבוד אצלו, לא היה לי טוב, אולי לו לא היה טוב", "מה? אני חייב לעבוד אצלו כל החיים? אני לא זוכר מה היה לפני עשרים שנה", "אתה שואל למה הפסקתי ואני עונה שאיני יודע. לא עשיתי חוזה איתם לכל החיים" (עמ' 52-53 לפרוטוקול). מעבר לעבודות המדווחות אני מוכן להניח, כעולה מעדותו של התובע, כי במהלך חייו עבד בעבודות כפיים מזדמנות, אם כי נדמה שמדובר בעבודות שארכו פרקי זמן קצרים ובצידן לא היה שכר רב.

            לפי תלושים שהודפסו לאחר התאונה עבד התובע עובר לתאונה משך שמונה חודשים רצופים כנהג משאית, בהובלות, אצל אחיו, אבראהים עזאלדין בשכר חודשי קבוע בסך של 5,500 ש"ח ברוטו. עלו ספקות של ממש באשר לאותנטיות של תלושים אלה ואכן יש מקום להתייחס אליהם בחשדנות. יחד עם זה, אם היה כאן ניסיון לרמות, מדוע הסתפק התובע רק בשמונה חודשים ובסכום חודשי של 5,500 ש"ח?

לתובע 9 הרשעות בפלילים (נ/5), תחילתן של העבירות בשנת 1980 וסופן בשנת 2002. העבירות בהן הורשע, בין היתר, הן: תגרה במקום ציבורי, מרמה בנסיבות מחמירות, איומים, תקיפה סתם, וכן זיוף שטר כסף.

            העבר הפלילי של התובע, התרשמותי ממנו ושאר הנתונים מלמדים על כך כי מדובר באדם שאין לו הכשרה מקצועית של ממש, אינו בעל רציפות במקום עבודה והוא מתפקד בתחום האפור של השתכרות בלתי מדווחת ובלתי מוכרת. 

            לאור כל האמור, לא נראה לי כי יהיה זה מתאים להעריך את הפסדיו של התובע בראש הנזק של כושר השתכרות/הפסד השתכרות על פי חישובים אריתמטיים כפי שערכו באי כוח שני הצדדים בסיכומיהם. אעשה זאת על פי הערכה גלובאלית שביסודה כושר השתכרות נמוך אך בצידה פגיעה ממשית ומשמעותית שנגרמה לתובע בכושר זה עקב התאונה.